שפתי חכמים, דברים ט׳

1 אתה עצום כו'. דאם לא כן מאי ממך, בלרשת גוים גדולים ועצומים סגי:

1 צדקתי ורשעת הגוים גרמו. רצ"ל דברישא דקרא כתיב אל תאמר בלבבך וגו' בצדקתי הביאני וברשעת הגוים וגו', דמשמע דלא צדקתם ולא רשעת הגוים גרמו לרשת, ואח"כ כתיב לא בצדקתך כי אם ברשעת הגוים האלה וגו'. לכך פירש דה"פ רישא של קרא אל תאמר בלבבך צדקתי ורשעת הגוים גרמו, ר"ל דשניהם גרמו, אלא רשעת הגוים לבד גרמה להתגרש, ונשאר המקום הפקר, וכל הקודם זכה בו ואתם הקודמים זכיתם בו. ומה שאמר לעיל ז ח מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה, ולא תפול אהבת השם אלא על שומרי מצותיו, כבר פי' הרמב"ן ששם מדבר עם ישראל בכללן, וכאן מוכיח הדור שהיו ממרים את ה':

1 אין ישיבה אלא ל' עכבה. פי' ישיבה האמור פה אינו אלא לשון עכבה, דאם לא כן קשה דהא כתיב להלן י י ואנכי עמדתי בהר:

1 שנאמר ועתה אעלה אל ה' כו'. רצונו לפרש שלא תאמר באותו עלייה עלה לקבל לוחות אחרונות וירד ביום הכיפורים, דהא כתיב בסמוך להלן י א בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך, ופירש רש"י לסוף ארבעים נתרצה לי, דהיינו אותן ארבעים הכתובים כאן, משמע שעדיין לא עלה לקבל לוחות אחרונות. לכך מפרש דאותן ארבעים היינו ארבעים אמצעים שעלה להתפלל, שנאמר שמות לב ל ועתה אעלה וגו':

2 שהוא עלה בי"ח בתמוז כו'. עיין לעיל בפרשת כי תשא שמות לג יא מה שכתבתי שם:

3 בו ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה כו'. אבל הרצוי של ר"ח אלול לא היה אלא לנתינת הלוחות אבל לא לענין חטא העגל. ואילו ביום הכיפורים נאמר בו סלחתי כדברך אף לענין חטא העגל, לכך הוקבע יום הכיפורים למחילה ולסליחה, ולא ראש חודש אלול שבו נתרצה ואמר לו פסל לך. והא דקאמר בתר הכי ומנין שנתינת הלוחות היו ברצון ולא על צד ההכרח, מפני שכבר קבלו עליהם עול תורה והמצות ונכנסו בברית ואי אפשר להם בלא תורה ומצות וכו'. הרא"ם:

4 ואמר לו למשה סלחתי כדברך כו'. בעל החזקוני תירץ, שמה שפירש רש"י שאמר לו למשה סלחתי כדברך אינו הכתוב שכ' בפרשת שלח לך במדבר יד כ על המרגלים, אלא הוא לשונו של רש"י, דהא תיכף ליציאת מצרים בי"ז בתמוז נעשה העגל, ושלוח המרגלים לא היה אלא עד כ"ט בסיון של שנה שנייה. עכ"ל. וכן נראה שהוא מדברי רש"י, דהא בפ' כי תשא שמות לג יא לא נקט רש"י הקרא דסלחתי "כדברך", דכתב שם בעשרה בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם ואמר לו סלחתי ומסר לו וכו':

5 ומנין שנתרצה ברצון שלם כו'. מפני שנוכל לומר שפסל לך היה בהכרח, לפי שישראל כבר קבלו עליהם עול תורה ונתגיירו וא"א לחזור בם, אבל לא נתרצה להם ברצון שלם, אבל ביום הכיפורים נתרצה ברצון גמור. ומה שאמר אמור מעתה אמצעים וכו' אגב גררא אמר כן:

1 לפי ששמע לכם. פירוש, אבל לא לפי שחטא:

2 זה כלוי בנים כו'. דייק מדכתיב להשמידו ולא כתיב להשמיד אותו כמו דכתיב להשמיד אתכם פסוק יט, אלמא לא קאי אאהרן גופא, אלא ודאי דקאי אבנים:

3 והועילה תפלתי לכפר מחצה כו'. רוצה לומר דגם לרבות הבנים:

4 ומתו שנים ונשארו שנים. וזהו גרם, וגם גרמה להם שנסתכלו והציצו במתן תורה ויאכלו וישתו, כדמשמע בפר' משפטים שמות כד יא ובפרשת שמיני ויקרא י ב ע"ש: